<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך חייא בר רב</h1>
<h2>דף סט:</h2>
ובפ' כלל גדול [ס"ט ע"ב] גר' אמ' רב הונא היה מהלך במדבר ואינו יודע אימתי שבת מונה ששה ומשמר יום אחד, וחייא בר רב אמ' (מונה) משמר יום אחד ומונה ששה ואיתותב חייא בר רב. מיהו בין למר ובין למר אמ' רבא וכל יום ויום עושה כדי פרנסתו ומסקנא ואפי' ההוא יומא וההוא יומא דמשמר מנכר ליה בקידושא ואבדלתא. ועל זו שלח לי אני הסודר הרב ר' ברוך בר' יצחק מריגנשפורק כך והאיר עיני בזה, ומי שאינו יודע שבת עושה בכל יום כדי פרנסתו ואיני יודע אי מדאוריית' הוא מותר דניזל בתר רובא ורוב ימים חול או י"ל קבוע הוא וכמחצה על מחצה דמי דאם הוא אינו יודע כ"ע ידעי וישאל מהם דכה"ג אמרי' בכתובו' [ט"ו ע"א] אי דאזלא איהי לגבייהו דהוה ליה קבוע, והא התם איהי לא ידעא אי פסול ביניה' ואפי' הכי הואיל והעולם יודעים מי פסול קרי ליה קבוע.
ואני הסודר כתב' לר"ב, מה שכתב אדני נ"ל לפי ענ' דעתי דלא שייך הכא רובא וקבוע דמהיכא גמרי' רוב דכת' אחרי רבים להטות [שמות כ"ג], וקבוע גמרי' מוארב לו היל' דומיא דהנהו בעינן, שהרוב הוא בעולם, והספק שנולד כשנתערב בו אין להחזיק אותו רוב מה שפירש ממנו באיסור אלא בהיתר, ואם לא פירש ממנו כלום ובאנו לאוסרו מכח קבוע היינו טעמ' משום דשניהן שוין מגזירת הכתוב ובאותו קבוע שמה שנתערב דבר חשוב הוא דומיא דאדם כמו שפר"ת וכשהוא במקומו הרי כאן מחצה על מחצה מה שאין כן בסדר הימים שאין שני ימים שולטין כאחת אלא יום הולך ויום בא ואין יום מתערב בחבירו והיכי שייך למימ' רובא וקבוע לעולם אין יום היתר ויום איסור באין כאחת ונ"ל אע"ג דרוב ימים חול הן אין זה רוב שדברה עליו תורה שהרי אפי' רובה דליתא קמן לא אשכחן בהדיא מדאוריית' מנלן אלא היכא דלא איפשר כדאית' בהכל שוחטין [חולין י"א ע"א] וכ"ש כה"ג. והא דגר' בפ' הרואה כתם בגמ' ראשונה [נדה נ"ז ע"ב] דתניא נמצאת אתה שלש ספיקות באשה וכו', עד במגעות ובהסטות הלך אחר הרוב, ומסקנא אם רוב ימיה בהרגשה חזיא טמאה ואפי' למאי דס"ד מעיקרא אם רוב ימיה טמאה טמא ואם רוב ימיה טהורה [טהור], לאו משום רובה הוא אלא משום חזקה דגוף הוא שהגוף בכך נגיחות ווסתות התולין בימים משום חזקה הוא דמחזקינ' בהכי כדמוכח בחזק' הבתים בתחילתו [ב"ב כ"ח ע"א], מידי דהוה [יבמות ס"ד ע"ב] אניסת פעם ראשונ' ושניה ובשלישית באה להנשא אינמי מלה ראשון ושני, או הפילה פעם ראשונה ושניה ושלישי' וכן מי שלקה ושנה דפליגי אי עבירות מחזיקינן או מלקיות [סנהדרין פ"א ע"ב], וכן [נדה ס"ה ע"ב] מי שהוחזקה לראות דם מחמת תשמיש דאע"ג דבכל תשמיש ותשמיש רואה ויש כאן רוב תשמישיה בטומ' אעפ"כ מותרת להינשא דאין הרוב בעולם.
מיהו חזקה שייך בה למי שניסת דפעם שלישית לא תשמש דומיא דרואה על ידי קפיצה וכן רואה מחמת שאכלה דבר חריף פלפל או שום דכל אותן ראיות תלינן בחזקה, ובחזקה דגוף פליגי בווסתות אי דאוריית' אי דרבנ', ואע"ג דאשה הלימודת לראות מאה או אלף בקביעות מחודש לחודש ומיום ליום הקבוע בכל עניין שקבעה הווסת אם שינת פעמי' שלש למר ולמר יש לחוש ונאמר כי קבעה לה ווסת בקבע המועט וכל אותן העתים שעברו עליה בקבע כבר אין לחוש להן ואפי' אם חזרה וקבעה ווסת כווסת הראשון עדיין אנו חוששין לשניהן ואין ווסת האמצעי בטל לגמרי עד אשר תקבע הראשון בג' פעמי' ואי רובה דימים כרובה דעלמ' מאי טעמ' דמ"ד וסתות דרבנ' אלא כל כה"ג לא שייך למימ' רובה אלא חזקה היל' כל שעה ששילשה בוסתות הויא חזקה, כשאר דברים דבתלתא זימני הויא חזקה כדברי הכל, ואע"ג דחזקה נמי דאוריית' כדאית' בהכל שוחטי' [חולין י' ע"ב] דהתניא דלא כרב אחא בר יעקב ולא אדחי קרא דמייתי ר' שמואל בר נחמני מההיא מנא הא מילת' דאמר' רבנ' זיל בתר חזקה, וסמכינ' נמי וקיימ' לן כרב הונא [שם ט' ע"א] דא' בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת נשחטה בחזקת היתר עומדת, וקיימ' לן דסוקלין ושורפי' על החזקות, כדאית' בפ' י' יוחסי' [קדושין פ' ע"א], א"כ מאי טעמ' דמ"ד וסתות דרבנ' ולא קשה דלא דמי חזקה דוסת לשאר מילי כי כמה נשים רגילות לשנות וסתן וימי עבורן וימי מניקותן מסולקת בדמים היל' איכ' למימ' אתרע הא חזקה מחזקה דעלמ' וימי מניקותן מסולקת בדמים היל' איכ' למימ' אתרע הא חזקה מחזקה דעלמ' ומיהו רוב' לא שייך הכא דאי שייך רובא בכה"ג למה אין אנו הולכין אחר רוב השנים לעניין ראש השנ' שלא מצינו אלול מעובר ברוב השנים ולא יהא נוהג אלא יום אחד ובגולה נסמוך על רוב השנים שלא נתעבר ואע"ג דמקלע להא דרבנ' דלא חיישי למיעוט [יבמות ס"א ע"ב] כמה קטנים נמצאין סריסי חמה וכמה קטנות נמצאות איילונית ולא חשו לאותו מיעוט ואע"פ שיש כאן חשש כרת בכל ביאה בגדול המיבם קטנה או גדולה המתיבמת לקטן, השת' לאיסור כרת לא חששו לאיסור ביצה שנולדה לאוסרה כשנולדה בזה דאסור' בזה [ביצה ד' ע"ב] וכן לענין עירוב [שם ו' ע"א] חששו אטו כל הנהו חששי דשני ימים דראש השנ' ר' מאיר ולא רבנ' הא כ"ע מודו דנוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש, ואם מפני חשש יום הכיפורים שהוא כרת אף סריס חמה ואיילונית חיובי כרת ולא חששו אע"ג דאיפשר בהמתנה כדאית' בהאשה רבה [יבמות צ"א ע"ב] דאמרי אבעי לאמתוני אלא ש"מ בשנים לא שייך רוב והא דא"ל רבא לרב נחמן בפ"א דראש [השנה] הל' דאתרוג ואמרי לה ר' יוחנ' מר' ינאי היתה שנה מעוברת מהו א"ל הלך אחר רוב שנים, לא קשה הכי קאמ' כי תקון רבנ' מילת' דפסיקא תקון.
ואין להקשו' מההי' דהכל שוחטי' [חולין י"א ע"ב] דגר' מנא הא מילת' דאמ' רבנ' זיל בתר רובא, אמ' רב מרי אתיא ממכה אביו דרחמ' אמ' ליקטליה ואמאי ודילמ' לאו אבוה הוא אלא לאו משום דאמרי' רוב בעילות אחר הבעל. פי' אע"ג דאיכ' למימ' בשביל הצלה שמא אמו של מכה זה זינתה והואיל ולאו בנו של מוכה הא לא אמרי' דכיון שהבעל מצוי אצל זו תדיר יש לתלות אחר ביאותיו ולא אחר ביאות אחרים דכיון דהגופים בעולם רוב שייך בהו אע"ג דהביאות אי אפשר בתערובת, וכדגר' במס' סוטה פ' (נערה המאורסה) [ארוסה כ"ז ע"א] ושומרת יבם, תני רב תחליפא בר מערבא [קמיה] דר' אבהו אשה מזנה בניה כשר' רוב בעילות אחר הבעל ואין לתלות בבני מנאפין לעשות בניה ממזירין שהבעל רוב הוא אצלה מפני תדירותו והמנאפין מיעוט הן דקביעות של בעל כרוב הוא. וההיא דכיסוי הדם [חולין פ"ו ע"א] דגרסי' חרש שוטה וקטן ששחטו שמחייב ר' מאיר על שחיטתן משום נבלה מפני שרוב מעשיהן מקולקלין ומדמה להו לקטן וקטן משום דאם שחטו כמה בהמות הרי כאן רובו ניכרין כאן ואין מוחזקין לקלקל ברוב מעשיהן ומיעוט מעשיהן בתיקון היל' מה שיש לנו לומ' אין כאן רוב הרי הרוב יכול לבא לידי תערובת בשחיטת עשר בהמות ששחטו ושמא אחת מהן כשיר' היל' שפיר מדמי ליה אקטן שנמצא בצד העיסה משום רובה וחזקה ומשני התם. ומה שעושה בכל יום כדי פרנסתו משום פקוח נפש התירו כדמוכח הת' דפרכינ' וההוא יומא לימות, היל' לכתחילה מותר דאין לך דבר עומד בפני פקוח נפש. וגרס' נמי במס' [מנחות] פר' ישמעאל [ס"ד ע"א] בעא רבא חולה שאמדוהו לשתי גרוגרות ויש שתי גרוגרות בשני עוקצין ושלש בעוקץ אחד הי מינייהו מייתי' שתים מייתינן ליה מן דהא חזי ליה או דילמ' שלש מייתי' ליה דקא ממעט בקצירה ומתמהינן פשיטא דשלש מייתי', ע"כ לא קאמר ר' ישמעאל התם אלא דכי ממעט באכילה קא ממעט קצירה, אבל הכא דכי ממעט באכילה נפישא קצירה ודאי שלש מייתינ' ליה, אלמ' כל היכא דבמלאכה אחת מרבה בהוצאה מוטב להביא יותר ולא פחות במקום שצריך למלאכות הרבה הכא נמי נימא דיעשה פרנסתו בלישה אחת ואפייה אחת כדי סיפוק כל ששה כדי שלא ירבה במלאכות בספק כל יום ויום דהא ודאי פגע באיסור יום קודש, ואמאי לא אמרינ' הכי אלא ש"מ מפני שאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש לעניין להרבות אפי' במלאכה אחת משום דשמא שבת היא, וכיון שמצמצם בסעודתו אפי' אם פגע בשבת אין כאן איסור מלאכה דהא ברשות קא עביד ומוטב בכה"ג ולא להכין מיום זה כדי למחרת דמלאכת יום זה ברשות והיתר פקוח נפש הוא עושה.
גר' בירושלמי דכלל גדול [שבת פ"ז ה"א], גדול שנשבה בין הגוים רב ושמואל חד אמ' מונה [ששה] ועושה [שבת] וחד אמר עושה שבת ומונה ששה. ר' יצחק בר אלעז' בש' רב נחמן בר יעקב מונה ששה ועושה שבת, חמשה ועושה שבת, ארבעה ועושה שבת, שלשה ועושה שבת, שנים ועושה שבת, אחד ועושה שבת. א"ר מנא אי אישתבי בתלתא הוא עביד בשבתא. רב הוה (חוליא) [חייליה] לתרין מחזירין הוא עבד ואין לו לתמייה, ומסיק הירושלמ' ויחוש לכל הימים כהדא קידש אשה בעולם רב יעקב בר אחא אמ' אתפלגון ר' יוח' ורשב"ל ר' יוח' אמ' חושש לכל הנשים שבעולם רשב"ל אמ' אינו חושש לכל הנשים תמן ויש לו תקנה יכול הוא לישא גיורת יכול הוא לישא משוחררת, הכא מאי אית לך, תמן אמרין חושש לכל הימים ועושה כדי קיום הנפש, והירושלמ' לא מסיק כדקא מסיק רבא בגמ' דידן בפ' האומ' הריני נזיר מן הגרוגר' [נזיר י"ב ע"א] דאמ' רבא מודה ר' יוח' באשה שאין לה לא בת ולא בת בת ולא אם ולא אם אם ולא אחות אבל לשניות לא חייש רבא. ומה שכתב הרב אם הוא אינו יודע כ"ע ידעי וישאל מהן, דכה"ג אמרי' בכתובו' וכו' כדלעיל נ"ל דלא דמי דה"ג בפ"א דהוריות [ג' ע"ב] הורו ב"ד וידעו שטעו וחזרו בהן בין שהביאו כפרתן ובין לא הביאו והלך ועשה על פיהן ר' שמע' פוטר וטעמא דר' שמע' מפר' בגמ' בחד לישנ' מפני שעשה ברשות ר' אלע' אומ' ספק איזהו ספק ישב לו בתוך ביתו חייב הלך לו למדינ' הים א"ר עקי' רואה אני בזה שהוא קרוב לפטור מן החיוב דאמ' לו בן עזאי מה שנא זה מן היושב בביתו שהיושב בביתו היה איפשר לו שישמע וזה לא היה איפשר לו שישמע ובגמ' תניא ר' מאיר מחייב ר' שמע' פוטר, ר' אלעז' אומ' ספק משום סומכוס אמרו תולין א"ר זירא מש' דר' אלעז' למה הדבר דומ' לאדם שאכל ספק חלב ספק שומן ונודע לו שמביא אשם תלוי ולא מיבעיא למאן (ב"ד) [דאמר] ציבור מביאין דהא מפרסמא מילתא, אלא אפי' למ"ד ב"ד מביאין אי שאל הוו אמרין ליה א"ר יוסי בר אבין ואיתימ' ר' יוסי בר זבידא ומשל דסומכוס למה הדבר דומה לאדם שהביא כפרתו בין השמשות ספק מבעוד יום ונתכפר לו ספק משחשיכה ולא נתכפר שאין מביא אשם תלוי ולא מיבעיא למ"ד ב"ד מביאין דלא מפרסמ' מילתא אלא אפי' למ"ד ציבור מביאין לא משכח איניש דנישייליה, וכ"ש כשמהלך במדבר או נשבה לבין הגוים דליכא דנישייליה.
